בביקור הקודם שלי כאן ניסיתי לשכנע אתכם שהאורגני לא באמת מת, ואפילו חשפתי אילו טקטיקות אני מפעיל כדי למצות ככל הניתן את המישור הזה. הפעם שבתי לכתוב לכם כדי להעביר מסר דומה- שונה, גם הוא מתבסס על אותו המקור בדיוק (עמוד הפייסבוק של מסעדת 'גורדוס' בחולון) ואתחיל, בדיוק כמו במאמר הקודם, דווקא בהסתייגויות: השקעה כספית הייתה ועודנה פונקציה מכרעת בקידום עסקים (קטנים וגדולים כאחד) בפייסבוק ובאינסטגרם. האם היא פונקציה מספר אחת? מרביתנו נענה 'בהחלט כן', וזה לגיטימי. אין בדברי נסיון לערער על העובדה שנתפסת כאקסיומה אצל מפרסמים רבים. אם בשנים עברו עוד ניתן היה להתווכח על זה, שינויי האלגוריתם של פייסבוק בכל מה שקשור לפרסום מתקדם בפייסבוק בשנה הנוכחית הוכיחו מעל כל צל של ספק – It’s all about the money.
הסתייגות נוספת לפני שנצא לדרך: לא כל עולם תוכן מהווה קרקע פוריה לאין ספור רעיונות פורצי גבולות. לשמחתי, עולם התוכן בו בחרתי לעסוק (אוכל) פונה לכל אחד ואחת מאיתנו, מונה אינספור שכלולים וטרנדים ומשתנה בקצב מסחרר. אני יודע שלא כל עולם תוכן יוכל להכיל את המקרה הנוכחי ולהשליך אותו עליו, אבל אם למדתם משהו, או אפילו קיבלתם השראה- אשריכם.
כמה רחוק אפשר להגיע עם מוס שוקולד וקונפיטורת אננס?
לעניין: הרשת געשה בסוף השבוע האחרון בזכות הסרטון הבא שהציג מוס שוקולד וקונפיטורת אננס. נכון לכתיבת המאמר הגיע הסרטון לחשיפה אורגנית בת כ-21 מיליון משתמשים, 111 אלף שיתופים וכ-126 אלף תגובות אורגנית לחלוטין. הנתונים הללו לא כוללים כמובן שיתופים שנעשו שלא דרך עמוד המקור (אלא נעשה שימוש בסרטון עצמאית, וללא קרדיט) כתבות פולו-אפ בשלל כלי תקשורת ועמודי אינסטגרם שונים, ללא התערבות יח"צ או גורם נוסף. הסרטון מצא עצמו פופולארי במיוחד בפיליפינים, בריטניה ומלזיה ולעמוד נוספו כ-6400 חברים חדשים תוך ארבעה ימים ועוד היד נטויה. כן, כל החשיפה הזאת למסעדת דיינר אמריקאית בעלת סניף אחד בלבד במרכז הארץ.
אז על מה המהומה? המוס הוגש בתוך אסלה. שלא בכדי שמרתי את הפרט הזה לסוף. נכון, יהיה קשה לדבר על המקרה הזה מבלי להכנס לדיון המתבקש על שיווק, אבל הנה חצי הגרוש האישי שלי בנושא: היו כאן כוונות גלויות לעורר עניין ולמתוח את גבולות ההומור לקצוות, אך כל עוד לא נעשה כאן שיימינג או, חלילה, בדיחה על חשבון פרט או קהילה מסוימת, לעניות דעתי האמצעים כשרים בהחלט. כולנו רוצים בסופו של יום (מעבר לשם הטוב) לעורר נוכחות ברשת החברתית, אחרת לא היינו כאן. מסקנתי האישית מהמקרה הייתה שחשיבה מעבר לקופסא תוליד תוכן שונה, ובניגוד לכזה שכבר נראה אין ספור פעמים, פייסבוק תתן לו זכות קדימה ותאפשר לו להגיע לעיניים רבות. תוכן טוב (ואל תתפסו אותי על המילה, לא התכוונתי שיש משהו חיובי במוס שנראה כמו…) הוא פשוט תוכן שונה, כזה שמצליח לצוד את העין בעולם מלא שכפולים לעייפה.
ואולי זה רק אנחנו?
מחשבה נוספת שעלתה אצלי בעקבות שינויי האלגוריתם בתחילת השנה הייתה השאלה סביב מינון התכנים בפייסבוק, וזהו Take home message חשוב לא פחות שהייתי רוצה להעביר הלאה: עם שינויי האלגוריתם חשתי בשלל עמודי פייסבוק אותם ניהלתי, כמו כולנו, ירידה ניכרת באחוזי ה-Reach. כמובן שלא שונה דבר בתוכן (הויזואלי או הטקסטואלי) ולכן הסקתי שלעיני נראות תוצאות שינויי האלגוריתם- כמובטח, הרבה פחות תוכן שיווקי. תהיתי ביני לביני כמה מהותי משתנה נוסף במשוואה הזו, והוא משתנה המינון, והחלטתי 'להוריד הילוך' בעמודים בהם התאפשר לי. לבעלי עסקים רבים אני מתמצת בפשטות: "אם אין לך מסר חשוב להגיד- אל תגיד. זו לא חובה". ברורה לי הבעיתיות בנושא, שהרי יש כאן מעגל קסמים שמזין את עצמו, בראשו עומד מי שמשלם את שכר הטרחה של המפרסמים, והם, לעיתים שלא בצדק, צריכים "להראות" את ה"תמורה" עבור שכרם. ובכן, התמזל מזלי לעבוד מול מעסיקים שסומכים על איש המקצוע, ובמקומות בהם יכולתי צמצמתי את מינון התכנים לשליש (משניים או שלושה פוסטים בשבוע עברתי לאחד בלבד) מעבר לעבודה שהמסרים שעולים במינון שכזה נראים מזוקקים ומעניינים בהרבה, אני סמוך ובטוח שהמינון מהווה קרקע פוריה עבור תכנים בעלי פוטנציאל ויראלי לפרוש כנפיים ולהגיע ליותר ויותר עיניים. בהתחשב במשתנה הזה, ולאור המקרה המדובר במאמר הייתי ונותרתי מאמין גדול בהיות התוכן המלך העיקרי במגרש, מקווה שגם אתם השתכנעתם.
אודות הכותב
גל קולוג, בוגר תואר ראשון בחוג להפרעות בתקשורת באוניברסיטת תל אביב הינו איש תוכן המתמחה בתחומי הלייף סטייל, מנהל רשתות חברתיות עבור מסעדות ורשתות מזון בארץ.
